חדשות מכתריליבק'ה

יום אחד, מאסו הגבירים מארץ הזהב, בראש ממשלת חלם הבירה ויתכנסו בהולים ודחופים לעוץ עצה והרבה מחשבה ? הכיצד זה יעז הכאילו ראש ממשלה, להפר את הוראותינו המדויקים בנוגע לאי שלום עם העמלקים מסביב. מה קרה למשיגנע הזה ? וכי לא פיטמנו אותו לשובע?! רחמנא ליצלן. וידונו בעניין בכובד ראש, כי הרי ההוא נצר טהור של מפלגתנו, זו אשר חרתה על דגלה את ה-הוד ו-ההדר כדרך חיים ואת המשמעת המוחלטת לתורת האדמו"ר וולבלה זקוצ"ל . רגשו וזעקו הקדושים וינועו אמות הסיפים. ולעת האשמורת האחרונה, נמצא הפיתרון! ויאמר ראש הגבירים: :הבה ונתחכמה להם, אין לאל ידינו ונאסר עלינו בתכלית, להתערב בגלוי בקלקולי הדרך שלהם, אבל הבה ניתן להם להעניש את עצמם. תהו ושאלו הצדיקים : הכיצד נעשה זאת ? ויען הגביר, נשלח אליו את מוריס הקבצן טעון במזומנים ומאידך- נלחש על אוזניהם של המתחרים ותהיה יד איש באחיו, ככתוב בדברי הימים. נזעיק לכאן את המתהדר בנוצות אמריקאיות ונשאיר בידיו את הביצוע. וכמו שכתוב בספרים הקדושים : "ויאמר-ויעש". ומשהל'ה המסכן, עשה דבר אדוניו דבר דבור על אופניו, ויחבור אל הראש, כולו חנופה ושמן זית, כן מעטפה, לא מעטפה, טובת הנאה פה ואחרת שם ועדיין הבוסים שם לא שבעי רצון, אפילו החינמון "מטעם" לא הזיז דבר. אבל לבסוף באו הגבירים ולחשו באוזני החוק כי כך וכך נעשה וכי עומד לרשותם עד מוצק, השליח בכבודו ובעצמו, רק אנא התחשבו בגילו ובמצבו ונהגו כלפיו במידת הרחמים. ישבו כל חכמי ואבירי החוק, שקלו את כל הידוע וגם את הנסתר וייצאו בקול תרועה רמה : הנה הגענו אל פסגת השחיתות בארצנו, אפשרו לנו זמן וגישה חופשית ונעקור את הקוצים מן השורש. ולראש לא נותרה ברירה אלא לפרוש מיד ואכן כך הוא עשה. המצב הוליד בחירות ושם חברו ביחד, הטווס האמריקאי, החרדים, ש"ס ואהוד ברק והקימו בצהלה את הממשלה היותר נפוחה בתולדות ישראל ממשלה שחרטה על דגלה את חוסר המעש כתורה מסיני. מי שמשלם את זה במלוא הכובד הם דלי העם, עובדי קבלן ודומיהם, העיקר שהטייקונים מבית ומהחוץ יוכלו לעשות "תספורות", הכול לפי תורת הקפיטליזם החזירי. ובא לציון גואל ! האומנם? כאשר הגיעו העניינים אל בית המשפט, התגלה מוישלה במלוא אפסותו, "איש הזוי ומבולבל" קראו לו השופטים וההר הענק שהתרומם שם, קרס לרמת העכבר. ואפילו הטווס המהולל, מצא עצמו בחלל ריק, מה גם שהחוק לגיוס חרדים, התמסמס לחלוטין והרי הוא נאחז בנציגיהם כמו בקרנות המזבח. הייתה לו שעה של עדנה, כאשר שאול המפזז נתן לו במתנה את כל ה"מפלגה" שלו, בכניעה משפילה. אבל העדנה לא נמשכת לנצח והמלחמה בין שני העכברים ניטשת במלוא עוזה. את הסוף טרם רואים, לא כל כך מהר מזיזים את התחת מעור הצבי ועוד חזון למועד. ובעניין שונה לחלוטין, שנתיים עברו מהשריפה בכרמל, דו"ח המבקר הכה ועדיין מכה גלים, כבר האזנו להתלהמויות על הצי של "סופרטנקרים" שיצילנו והנה, נערך תרגיל חירום בכפר הנופש הנטוש שלנו, אלא שהרוח הייתה לוהטת, האש חרגה מהכפר וצבא לוחמי האש של אילת הוזעק לעזרה, אבל מה? מכונית נתקעה בדרך ובהגיעה הכילה כמות מים קטנה, הכבאית עם הסולם, לא הצליחה להפעיל את העניין. מזל גדול יש לנו שאבנים וחול לא להוטים לעלות באש האם לא אצבע אלוהים מעורבת כאן?!!אביהו נלסון, 13.07.2012