הזוג המוזר

שנו חכמים : "הילכו שניים יחדיו-בלתי אם נועדו?". זה היה נכון פעם וזה נראה נכון גם עכשיו. כי אחרת איך ניתן להבין את הדבקות בין נפוליאון הקטן לבין הטווס האמריקאי ? האומנם זה השירות ב"יחידה" בלבד ? או שמא זו תכנית ההישרדות האישית של התחת שלהם על עור הצבי המלטף ? ואולי זו בכלל הגחמה של מלך הקזינואים המשחק בהם כבמריונטות ? ואולי זהו מצב מתפתח של הסתיידות מלווה בשיגעון גדלות אשר ממנה סובלים שניהם ?! מכול מקום, מי שישלם את המחיר, נהיה אנחנו האזרחים. אין לנו בתים בחו"ל ואף לא חשבונות בנקים, לנו אין לאן ללכת ואין לנו איזה שלדון אשר יהיה מוכן תמיד לאמצנו לאחוזותיו, כמו ששוררה נעמי הגדולה : "אין לי ארץ אחרת" !!! אז אולי סו"ס תניחו לנו. מה שקשה לי להבין, זה כיצד חוברים יחד חסידי תורת הזאב עם אנשי ברל, חיים ודוד. בכימיה זה לא היה תופס.
היו לנו מלחמות לרוב, לכול אחת מהן נקשר שם כל שהוא, מהם לטובה וחלקם לקללה, עושה רושם שהצמד הזה לא מוכן להרפות עד שתהיה להם מלחמה אחת לפחות. זה שייפלו קורבנות רבים מספור, זה לא בדיוק מטריד שינה מעיניהם. אולי יכולים שני הטווסים האלו לעיין בהיסטוריה של עם ישראל, יש לנו תוצאות מחרידות למכביר, תשאלו את צדקיהו מלך החורבן הראשון, את קנאי בית שני ואת הגדול מכולם הלוא הוא רבי עקיבא אשר הכתיר את בר-כוזיבא כמלך המשיח. יש לנו רק מזל אחד וזה היותנו תלויים באופן מוחלט בנדיבות של ארה"ב, בלעדיהם, לא היה לנו כזה צ.ה.ל ואפילו אוכל שיספיק להזנת הטפילים המתרבים בקרבנו. מזלנו שאובמה הוא הנשיא ואני מקווה כי ייבחר שנית. רק שהחבר הקרוב של הטווס לא יצליח, ההוא עוד מסוגל ללחוש לאוזנם של שני הליצנים כי הרשות ניתנת ואז אנה אנו באים ?! אנשים תוהים מדוע קיימת סלידה הדדית בין הטווס לנשיא, שיבדקו מה עשה הטווס לפני הבחירות הקודמות שם. כנראה שהוא השתמש בכינוי הגרוע ביותר כלפי המועמד השחור, דברים כאלו מודלפים מידית. אולי בחירתו של אובמה מחדש תסיים את הסיוט החמור אשר מנסה הזוג המוזר להטביענו בו. ושמע ישראל, אפשר לקרוא תמיד. ואולי, לקראת הימים הנוראים הממשמשים ובאים, יעצרו דחלילי השלטון למחשבות נוספות.
אביהו נלסון, 12.08.2012

החזון במדבר

כה אמר חיים-נחמן : קומו תועי מדבר
צאו מתוך השממה כי עוד הדרך רב
ועוד רבה המלחמה.
יצאנו מהמדבר, מלחמות אין ספור חווינו
ארץ לתפארת בנינו-ובמו ידינו החרבנו.

ושוב חזרנו הביתה מארצות נהרותים
נאחזנו בטרשי הארץ ובאדמתה החרבה
כרמי היין ומטעי הזיתים פיארו את
קודקודי ההרים ואת המדרונות.
תוצרתנו נפוצה באגן הים התיכון.

תקענו יתד בים האדום, הספינות
העלו מפרש עד תימן ושבא, לשם
נשאו את פירות ארצנו ומשם הביאו
שנהב וזהב, מור ולבונה ומכול טוב
הארץ. העלינו את תורתנו למעלות
ופסגות, בנינו היכל לתפארת וארמונות
לרוב. ושוב נשטפנו בקנאות ובשנאות
ושוב הקשבנו לנביאי השקר. בשמו
נשבעו אבל אותו לא שאלו,

החורבן לא איחר לבוא ומעם
היינו לתפוצות. ובתום אלפיים שנות
חזרנו הביתה, מצאנו ארץ חרבה אשר
הייתה למשיסה, בעמל רב וקשיים
אין ספור, הלכנו מחיל אל חיל,
עוד יישוב ועוד רבים כאלו.

והארץ החלה לפרוח, ממרום
אצבע הגליל ועד לפאתי הנגב.
נטענו פרדסים והכרמים הניבו
מלוא הטנא. זכינו להכרה של
מדינות רבות, הכרה שגררה
מלחמה קשה. יכולנו לאויבינו
אבל לא נתנו לנו להניח את חרבנו.

הנגב זעק לנו ב-שממונו ומעטים מאיתנו
נענו לקריאת "הזקן", ירדנו לקצה המדבר
לארץ שורצת נחשים ועקרבים ולמרות
הספיקות של העסקנים, מצאנו דרכים
להוציא לחם מן הארץ והחזון העלה עור וגידים.

זכות ראשונים לקיבוץ יטבתה, היא "ארץ פלגי מים"
והיא עין-רדיאן בלשון הבדווים.
ואנחנו כאן, למרגלות הים, נכנסנו לשנת החמישים
בתנופת פיתוח והרחבה, עם קליטת משפחות וצהלות
ילדים. החיים נראים טובים בהרבה עם הנכדים והנינים
מסביב. התגברנו על תנאי הטבע ונשרוד גם את תאוות
הבצע והשחיתות הממלכתית. כדברי האדמו"ר
מאיר אריאל: "עברנו את פרעה-נעבור גם את זה"

שישרור שלום במעוננו ונראה ברכה בעמלנו.
שנת יובל משגשגת. אביהו נלסון, אילות, 03.08.2012