18 שנים חלפו
מאותו ערב נורא וארור, הערב בו נרצח ראש ממשלתנו ומפקדנו הנערץ-יצחק רבין
ז"ל. השרץ המתועב אשר לחץ על ההדק, נתפס נאסר ונשפט למאסר עולם.
אכן עונש כבד
למדי, אבל לפי החוק הליברלי שלנו, הצפעוני הזה נהנה מזכויות רבות, בהן הזכות לפרות
ולרבות באמצעות הטרימבובלר הנימפומנית שלו. באמת, רק זה חסר לנו.
השרץ, נתפס
והואשם, אבל מה קורה עם שולחיו ?! "צדיקי הדור" ומורי דרכו ? כלום ואפס,
הם ממשיכים בהסתה למרד, באי ציות לשלטון החוק ובינתיים, שולחים ידם לקופה הציבורית
והכול "בשם שמים" ! איזה שם ואילו שמים !!!
גורלי, גלגל
אותי לפלמ"ח, בשנת 1942 כלומר, לפני שבעים שנה. ה-מ"מ הראשון שלי היה לא
אחר מאשר יצחק רבין. היה כבן עשרים בלבד ומסביבו כבר ריחפה הילה של מפקד נערץ
ומנהיג מלידה. יצחק היה אחד משלושת המובילים של חיילי האנז"ק שיצאו לשחרר את
סוריה ולבנון משלטון וישי, שני האחרים היו משה דיין (שם איבד את עינו) ויגאל אלון
זכרם לברכה. רבין היה הזוטר שבחבורה אבל זכה להערכה ענקית של צבאות הברית. מה
שאפיין את רבין, היו הרצינות העמוקה אשר נשא על גבו בכול תפקיד ועמדה במהלך חייו,
יותר מכול, הוא סלד מהמילים "סמוך" "יהיה בסדר" וכד'. יצא לי
לשרת תחת פיקודו בחט' הראל וכאשר פקד על הכוחות במבצע ע'. בתקופה הקשה במלחמה על
הדרך לירושלים, כאשר חטפנו אבידות נוראות וסבלנו מחסור מביש באמצעי לחימה, נהג מטה
הפלמ"ח, לשלוח את יצחק לשיחות עם הלוחמים, הודות לאמון שרכשנו כלפיו, שינסנו
את מותנינו והמשכנו במערכה. רבין, בניגוד
למפקדים בכירים אחרים, חש תמיד אחריות לנפילתו של כל חייל או מפקד. כך הוא הנהיג
וכך נטע בנו ערכים של כבוד לחיי האנשים הנתונים למרותנו והכול בלי לוותר על ביצוע
ההוראות כלשונן.
לפני כאלפים
וחמש מאות שנים, כבשו הבבלים והחריבו את הבית הראשון, את העיר י-ם ואת הארץ. על
מעט היהודים שנותרו בארץ, מינו פקיד מטעמם בשם גדליהו בן אחיקם בן שפן. קמו עליו
כמה חמומי מוח ורצחו אותו, ומה עשו חכמי ישראל בימים ההם? הכריזו על ג' תשרי יום
צום ואבל. תקנות אלו חיות וקיימות אצלנו עד עצם היום הזה. והנה לפני חי שנים נרצח
ראש ומנהיג אשר לא מונה ע"י הבבלים אלא היה עצם מעצמותינו ובשר מבשרנו, איש
אשר הקדיש אח חייו לביטחון ישראל וכ-מר ביטחון, נורה בגבו.מובן מאליו כי עכברושי
הביבים לא מצאו עוז בלבם להתייצבות
חזיתית מול קורבנם וליתר ביטחון, חרצו את
הקליעים למה שנקרא בפי העם "כדורי
דום-דום", זו הייתה שיטה אשר הייתה נהוגה אצל הכנופיות בכול מאורעות הדמים
בארץ. הצפעוני הזה עוד היה נתון לשטיפת המוח של רבניו, היה משוכנע כי הציבור יריע
לו, אבל כאשר גמרו לרקוד על הדם השפוך ירדו מיד למחתרת (עד יעבור זעם ). נראה כי
ההמון הנוטה לפאשיזם, מכיר את העם טוב יותר מהמנהיגים השפויים. היה מקום לקוות כי
מנהיגינו דאז, יתעשתו מיד וייצאו בעוז נגד הקלריקל-פשיסטים להוריד את השחצנות הזו
לפח האשפה של ההיסטוריה.. אבל מנהיגינו היו עסוקים במילוי המכנסיים ובספירת הקולות
של החרדים ודומיהם. אחרי הכול, מהו כבר ראש ממשלה לעומת גדליה-בן אחיקם? ואיזה ראש
ממשלה !!! בצער רב מאד, אנו עוקבים אחרי מהלכי ההיסטוריה מימי שאול המלך ועד היום
הזה ונראה כי מאומה לא נלמד . אנחנו נוהים אחרי מפריחי משיחים בקלות רבה בהרבה
מאשר אחרי מנהיגים הגונים ושפויים.
אנחנו במשפחתנו,
נושאים את זכרו של הנרצח בקראנו את נכדנו אשר נולד חמישה ימים אחרי האסון.שמו
בישראל : ערד/רבין נלסון.
יהא זכרו של יצחק רבין שמור עמנו לעד.