השריפה הנוראה, אינה האירוע הראשון המתרחש באתריו המרהיבים של ההר הזה, ממצאים ארכיאולוגים, מלמדים כי כבר בשחר ההיסטוריה האנושית, בתקופת האבן או לפניה, התיישבו המהגרים הראשונים אשר נדדו מאפריקה צפונה בדרכם ליישוב כל היבשות במזרח, במערב, בצפון ובדרום. מה הפלא? יפי הנוף של הכרמל עצמו וזה הנשקף מהפסגות שלו, הינם עוצרי נשימה מכול הבחינות. מאז בואם של יושבי המערות ועד ימינו אלו, עברו על הכרמל ציביליזציות שונות וכל אחת מהן, הותירה את חותמה. יופיו הנדיר, הביא להקדשתו לדתות שונות מעובדי אלילים, דרך סיפורי אליהו הנביא שלנו, הכנסיות הנוצריות ועד לדת הבאהאית, אשר קבעה את המורד הצפוני של ההר כמרכז העולמי שלה. איני בא לספר כאן את ההיסטוריה העשירה של הכרמל, תקצר היריעה, אבל כנראה שכול אחת ואחד אשר נולדו בארץ, מחזיק במוחו הר כרמל משלו. בזאת איני שונה מחברי הרבים, אלו שהיו ואלו שעדיין אתנו.
פגישתי הראשונה עם הכרמל, הייתה בשנת 1942 שנה בה התגייסתי לפלמ"ח בגיל שש עשרה וחצי. הקורס הראשון שלי בפלמ"ח, התכנס בבית העם של גבעת עדה, לאחר אימוני יסוד של כשבועיים, סיימנו את הקורס במטווח שנערך ביערות הכרמל. למרות גילי "המופלג", הייתה זו הפעם הראשונה בה דרכו רגלי על הכרמל. בימים ההם, לא נהגו לטייל או סתם לנסוע חוץ מביקורי קרובים. בחודש אפריל של אותה שנה, הודיעו לי כי צלחתי בהצלחה את המבחן הראשון וכי אני מוזמן להצטרף למחנה הגדול של ה-פלמ"ח במשמר העמק. הפלמ"ח, (פלוגות המחץ), מנה אז שש פלוגות-לפי חלוקה אזורית: פל' א' גויסה בגליל ובעמק, פל' ב'-בחיפה והקריות, פל' ג' –בשרון, פל' ד'-גוש דן, פל' ה' רחובות והסביבה, פל' ו' –ירושלים. במחנה הגדול, שהו שש מחלקות-אחת מכול פלוגה, המח' הערבית והמח' הגרמנית. הייתה כמובן גם פל' מטה. הימים היו ימי אל-עלמיין, הקורפוס האפריקאי של רומל, הגיע עד למרחק נגיעה מקהיר, שם היו לו אוהדים רבים. היישוב היהודי בארץ, עמד בסכנת כיליון של ממש. המצב הזה, הביא לירח דבש ביחסים עם הבריטים. הם פנו להנהלת הסוכנות וביקשו כי נעזור להם להגן על הארץ ולצורך זה, שלחו לנו קצין וסמל להדריך אותנו בחבלה ובשאר ענייני מלחמה. במרכזו של הקשר הנ"ל, עמדה התוכנית לפיה –במקרה חירום-נתחפר על הכרמל, יחד עם יח' בריטיות והצי המלכותי. השטח המדובר, השתרע מ-ואדי מילך בדרום עד עמק זבולון בצפון. ייתכן כי אפילו הספיקו לתכנן את הגזרות לכול יחידה. הייתי רק טוראי צעיר מאד, ולא שותפנו כולנו בכול המהלכים. מה יעלה בגורלם של כל היהודים בארץ, כאשר אנחנו מתבצרים על ההר וסביבתו, לא ידוע לי עד היום אם נתנו על כך את הדעת, או שכרגיל אצלנו, חיכו למשיח. בינתיים הגיע מונטגומרי ובהקרבת אלפי חיילים, בעיקר של אנז"ק, הדף את צבאו המדולדל של רומל והבריטים, כדרכם הנלוזה, הפסיקו את הקשר וחזרו למדיניות הפרו- ערבית שלהם. וכול היתר, כתוב בדברי הימים של תקומת ישראל.
אביהו נלסון, קיבוץ אילות, 12.12.2010