Sunday, December 12, 2010

הר הכרמל


השריפה הנוראה, אינה האירוע הראשון המתרחש באתריו המרהיבים של ההר הזה, ממצאים ארכיאולוגים, מלמדים כי כבר בשחר ההיסטוריה האנושית, בתקופת האבן או לפניה, התיישבו המהגרים הראשונים אשר נדדו מאפריקה צפונה בדרכם ליישוב כל היבשות במזרח, במערב, בצפון ובדרום. מה הפלא? יפי הנוף של הכרמל עצמו וזה הנשקף מהפסגות שלו, הינם עוצרי נשימה מכול הבחינות. מאז בואם של יושבי המערות ועד ימינו אלו, עברו על הכרמל ציביליזציות שונות וכל אחת מהן, הותירה את חותמה. יופיו הנדיר, הביא להקדשתו לדתות שונות מעובדי אלילים, דרך סיפורי אליהו הנביא שלנו, הכנסיות הנוצריות ועד לדת הבאהאית, אשר קבעה את המורד הצפוני של ההר כמרכז העולמי שלה. איני בא לספר כאן את ההיסטוריה העשירה של הכרמל, תקצר היריעה, אבל כנראה שכול אחת ואחד אשר נולדו בארץ, מחזיק במוחו הר כרמל משלו. בזאת איני שונה מחברי הרבים, אלו שהיו ואלו שעדיין אתנו.
פגישתי הראשונה עם הכרמל, הייתה בשנת 1942 שנה בה התגייסתי לפלמ"ח בגיל שש עשרה וחצי. הקורס הראשון שלי בפלמ"ח, התכנס בבית העם של גבעת עדה, לאחר אימוני יסוד של כשבועיים, סיימנו את הקורס במטווח שנערך ביערות הכרמל. למרות גילי "המופלג", הייתה זו הפעם הראשונה בה דרכו רגלי על הכרמל. בימים ההם, לא נהגו לטייל או סתם לנסוע חוץ מביקורי קרובים. בחודש אפריל של אותה שנה, הודיעו לי כי צלחתי בהצלחה את המבחן הראשון וכי אני מוזמן להצטרף למחנה הגדול של ה-פלמ"ח במשמר העמק. הפלמ"ח, (פלוגות המחץ), מנה אז שש פלוגות-לפי חלוקה אזורית: פל' א' גויסה בגליל ובעמק, פל' ב'-בחיפה והקריות, פל' ג' –בשרון, פל' ד'-גוש דן, פל' ה' רחובות והסביבה, פל' ו' –ירושלים. במחנה הגדול, שהו שש מחלקות-אחת מכול פלוגה, המח' הערבית והמח' הגרמנית. הייתה כמובן גם פל' מטה. הימים היו ימי אל-עלמיין, הקורפוס האפריקאי של רומל, הגיע עד למרחק נגיעה מקהיר, שם היו לו אוהדים רבים. היישוב היהודי בארץ, עמד בסכנת כיליון של ממש. המצב הזה, הביא לירח דבש ביחסים עם הבריטים. הם פנו להנהלת הסוכנות וביקשו כי נעזור להם להגן על הארץ ולצורך זה, שלחו לנו קצין וסמל להדריך אותנו בחבלה ובשאר ענייני מלחמה. במרכזו של הקשר הנ"ל, עמדה התוכנית לפיה –במקרה חירום-נתחפר על הכרמל, יחד עם יח' בריטיות והצי המלכותי. השטח המדובר, השתרע מ-ואדי מילך בדרום עד עמק זבולון בצפון. ייתכן כי אפילו הספיקו לתכנן את הגזרות לכול יחידה. הייתי רק טוראי צעיר מאד, ולא שותפנו כולנו בכול המהלכים. מה יעלה בגורלם של כל היהודים בארץ, כאשר אנחנו מתבצרים על ההר וסביבתו, לא ידוע לי עד היום אם נתנו על כך את הדעת, או שכרגיל אצלנו, חיכו למשיח. בינתיים הגיע מונטגומרי ובהקרבת אלפי חיילים, בעיקר של אנז"ק, הדף את צבאו המדולדל של רומל והבריטים, כדרכם הנלוזה, הפסיקו את הקשר וחזרו למדיניות הפרו- ערבית שלהם. וכול היתר, כתוב בדברי הימים של תקומת ישראל.

אביהו נלסון, קיבוץ אילות, 12.12.2010

Saturday, December 4, 2010

אבל לאומי

השריפה הנוראה ביערות הכרמל, תפשה אותנו (פעם נוספת) עם המכנסים למטה, לא שכחנו מאומה ולא הפנמנו כלום. וועדות חקירה היו, דו"חות שלהן הוגשו, מסקנת נשגבות הוסקו-ומאומה לא נעשה ליישם אותן. ביום כל כך שחור, מה שכולנו יכולים לעשות, זה להצדיע לנספים ולהתאבל עם המשפחות. ואנחנו אבלים וחפויי ראש, עד מתי ניאלץ להמשיך לבלוע את השקרים והפאתוס המזויף שמרעיפים עלינו כל מי שמזדמן לו להניח יד על מיקרופון.
במדינה מתוקנת (ואנחנו ממש לא), היה שר הפנים מתפטר לאלתר ובמדינה מסוימת, הוא היה מבצע "חרא-קירי" לעצמו. לפי העיתון מהיום, הקצה האוצר כבר מזמן, 100 מיליון שקל, למשרד הפנים לשדרוג מערך הכבאות והכסף הזה כמעט ולא נוצל וכדי ביזיון וקצף.
אבל מה כבר אפשר לדרוש מאתונו של בלעם ? הרי הוא עסוק יומם ולילה בענייני נידויו של הרב אמסלם ואם נשאר לו זמן פנוי, הוא חייב לרדוף את ילדי העובדים הזרים וחוץ מזה, הוא מרבה בתפילות, שיהיה לו לבריאות אבל את עשרות הנספים הוא לא יחזיר ואת משפחותיהם זה לא מנחם. לפי העיתון, הייתה לנו הצעה של חברה קנדית לקניית מטוסי כיבוי מיוחדים אשר מסוגלים לחסל שריפה כה גדולה בפרק זמן קצר. מובן מאליו כי הקנדים אפילו לא זכו למענה או להתייחסות כי "מה כבר אפשר ללמוד מהגויים האלו"?
אבל את התלונות העיקריות יש להפנות לא אל שר הפנים, אלא אל מי שלמען שלמותה של הגועליציה שלו, מוכן לסכן את כולנו ואינו מוכן לשמוע על החלפת הכנופיה הקלריקלית במפלגה יותר שפויה. עושה רושם שהוד מעלתו חש בנוח בין האפסים הסובבים אותו, הם לעולם לא ימרדו בו ובמעט מזומנים, תמיד ניתן לרצותם.
כמובן, שבזמן כל כך גרוע, למי יש ראש לחשוב על גלעד שליט ?! בודאי שלא לראש ממשלתנו המבריק אשר החייל שנשלח לעזה להגן עלינו, נמק כבר שנים בכלא של רוצחי החמס ואשר לקראת תום שלטונו של אולמרט, הושגה הסכמה כללית על תנאי השחרור. אבל, סדרי העדיפויות של הראש הנוכחי, שונים בתכלית. כל מעייניו הם לשרוד בשלטון ולשם כך הוא חייב לרצות את כצלה, אלדד, ליצמן וכל היתר. ואם זה מחמיר את מצבו של גלעד, אז מה? הרי הבחור המקסים הזה ומשפחתו האצילה, לא רצו לגבול הרצועה לסחור בסמים ואת קולותיהם בבחירות הבאות ספק אם יתנו לשלטון הנוכחי, אז למה באמת להתאמץ?! לגלעד לא היה מי "שיסדר" לו שרות אצל דובר צ.ה.ל.
אלמלא האסון הכבד, התכוונתי להקדיש את הכתבה לחג החנוכה. לטעמי, זהו החג החשוב ביותר בארסנל החגים שלנו, ספר המכבים היה אמור להיות חלק מהתנ"ך, אבל הקנאים של ימי החשמונאים, לא יכלו להשלים עם מלכים שאינם צאצאי דוד המלך. על כך ועל כל היתר-בפעם אחרת. בכל זאת חג שמח לכולנו.

אביהו נלסון, קיבוץ אילות, חנוכה תשע"א 03.12.2010