ארבה
החדירה של כמה
להקות ארבה לנגב, תרמה לכותרות בעיתונים ואותי החזירה לשנת 1959 כאשר ההתיישבות בערבה הייתה בחיתוליה. היאחזות עין רדיאן
הפכה לקיבוץ מן המניין ואילות הייתה עדיין פלוגה מקובצת. עד אז רק שמענו על הארבה
וגם הייתה פשיטה שלהם בשנות הארבעים, אבל היו אלו פשיטות קלות וחשנו בהן רק בתחומי
הארץ הירוקה כלומר השרון והשומרון. לעומת זה, בשנת '59 הגיע הנחיל מדרום וממזרח והיה ענק לפי כל קנה מידה. הממסד היה אדיש
והזעקות שלי נפלו על אוזניים ערלות :"אין אצלכם אזורים חקלאים של ממש וכאשר
יגיעו הנחילים לצפון-נטפל בהם". זו הייתה תגובת האגף להגנת הצומח. אצלנו זה נראה כמו סוף העולם. למזלנו, היינו
אז תחת חסותו של ארגון הדקלאים , שהיה אז ארגון חזק יחסית. הם מצידם ניערו את כל
משרד החקלאות והשר הורה לאגף, לדאוג להדברה מידית. הם שלחו אלינו שני מטוסי ריסוס
וגם מלאטיון לריסוס. כל הכבודה לוותה במשלחת של כמה אנשים אשר הידע שלהם בהדברת
ארבה שאף לאפס והיו בהם כאלו שטענו להיותם סיירים נבחרים שהתגלו כתימהונים למדי
ולכל המשלחת הנכבדה לא היה חשק רב לעשות משהו רציני. מחוסר ברירה, סילקתי את כולם
צפונה, הקמתי בביתי חמ"ל בניהולה של רעייתי והודות לשני הטייסים הנפלאים,
הצלחנו לעצור את השיטפון הזה.
לקח לי יומיים
ללמוד את דרכי האויב ומצאתי כי הם זקוקים לטמפרטורות חמימות ע"מ שיוכלו
לתפקד. כמו כן, נוכחתי כי הארבה אינו מסוגל לעוף נגד רוח בעוצמה בינונית ומעלה.
עקבתי אחרי להקת ענק של הארבה ומצאתי כי הם נעצרים למנוחת לילה באזור עין עברונה.
הודות למבנה הטופוגרפי של האזור, מתעצמת הרוח הצפונית עד למצב של עצירת המסע.
הבאתי את הטייסים למקום והחלטנו כי נתחיל בריסוס עם אור ראשון. זה היה הנחיל הגדול
ביותר של ארבה שראיתי מעודי. לפנות בוקר, התחלנו במלאכה ועד שעת ההתחממות, היה
הנחיל מרוסס כולו. הארבה הינו חרק שטורף הכול, כולל את אחיו המתים, כך שצריך לרסס
את החלק של הנחיל שקרוב לרוח, את היתר הם משמידים בעצמם באוכלם את המרוססים.
הסיכום היה, שהענן הענקי של הארבה, הושמד לחלוטין הרחק מכול שטח חקלאי. לאות
הערכה, העניקה הממשלה בונוס שמן לאגף, מזה נהנו כל עובדי האגף, כולל אלו שלא היה
להם חלק כל שהוא בהדברה. ומי לא נהנה? אני שעשיתי את כל העבודה אשר פעלה מסביב
לשעון. מחיתי בתוקף וע"מ שאסתום את הפה, שלחו אותי לקורס להדברת ארבה מטעם
האו"ם שהתקיים באסמרה בירת אריתריאה (אז עדיין חלק בלתי נפרד מאתיופיה של
הקיסר היילה-סילאסי). הקורס, בדומה למרבית הפעילות של אפ .אי.או, לא התעלה לרמה
גבוהה אבל היה כר נרחב לג'ובים של אנשים מרחבי תבל. התיידדתי עם שני בני אצולה
איראנים, מה שבלט אצלם, היה הידע הרב על הבארים בפריס ולונדון לעומת הידע המועט
לנעשה בטהרן. שם גם החל רומן האהבה שלי עם אתיופיה בכלל ועם "ביתא
ישראל" בפרט. מאז, הייתי באתיופיה עוד שלש
פעמים וזכיתי ללמוד פרקים רבים על ההיסטוריה, הגבורה, העוני המשווע ועל
הפוטנציאל העצום שלא מתממש. אסיים עם סיפור מאמריקה , בעיר סולט לייק סיטי, בירת
המורמונים, ניצב לו עמוד גבוה ליד ההיכל שלהם ובראשו-פסל של שחף עשוי זהב. לשאלתי,
נעניתי כי לאחר הרעב הכבד של שנתם הראשונה ביוטה,הם ציפו בשנה השנייה, ליבול שיא
אלא שממש לפני הקציר, הופיעו נחילי ארבה אשר איימו להשמיד את הכול. אז מה עושים
"צדיקים"? מתפללים בזעקה עד שאלוהים נענה ושלח להקה ענקית של שחפים
שהשמידו את הארבה והצילו את הקהל הקדוש. האזור נמצא מאות ק"מ מהים ומכאן הפלא
ומעשי הניסים.
להקות של
ארבה, נצפו בהמון ארצות ברחבי תבל ודווח אפילו על להקות שהצליחו לחצות את
האוקיינוס האטלנטי.
ועכשיו,משהו
שונה לחלוטין. אנחנו נמצאים במחצית הדרך אשר בין פורים לפסח. אמצע הדרך בין החג
הפגאני מכולם-חגה של האלילה אשתר לבין חג יציאת מצריים-החג היהודי מכולם. הכיצד ?!
בארץ הנהרות נהגו לעבוד גלריה גדולה של אלילים, כל אליל ואו אלילה, חגגו את החג
הפרטי שלהם והיו כאלו רבים מאד. כי אחרת כיצד היו "כלי הקודש" שלהם
צוברים את זהבם ומתפרנסים בכלל ? היו בהם חגים עליזים והיו גם חגים של תפילה
וחשבון נפש. מסיבות שאיני יודע, היה חגה של האלילה אשתר אהוב מאד על המוני העם
ונגעו אפילו בהמוני העם הקדוש. אולי הייתה זו הבכחנליה של שתיית אלכוהול ויחסים
חופשים. משהו דומה משתרש גם בימינו כאשר בני ובנות ישראל מתחרים על כתר הבכחנליה
של הסילבסטר בראש השנה העולמי. אבל אז, לפני כמה מאות שנים, נקטו המנהיגים
הרוחניים של העם בשיטה הידועה האומרת: אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם. בימים
ההם, נהגו היפות בבנות הדור, להתהדר ולעבור בסך לפני המלך ואחת מהן הייתה נבחרת
כמלכה ללילה אחד והיה ונשאה חן בעיני המלך, צורפה אחר כבוד להרמונו. לצורך כתיבת
המגילה, חיטטו ומצאו מישהו שיענה על התואר "עמלקי" ומי מתאים לכך יותר
מהמן בן חמדתה אשר כיהן בתפקיד רם מעלה בחצר המלך וגם שנא את מרדכי היהודי על כי
סירב להשתחוות לפניו, מכאן ועד עלילת הדם-הדרך קצרה. אז מה עושים ? לשם כך מגייסים
את הכוח הנשי, לשם כך מגייסים את הדסה בת אביחיל, היפה בנערות האימפריה ומי יעמוד
בפני קסמיה ? בודאי לא אחשוורוש אשר ידע דבר או שניים בענייני נשים. ואז באים
הנסים ובאות הנפלאות והייתה ליהודים חגיגה גדולה-עד עצם היום הזה.
ואשתר הפכה
לאסתר, שם שהתאזרח בתפוצות ישראל לנצח !!ולתפארת עם ישראל.
אביהו נלסון,
09.03.2013
