עוד מעט חצות,
חזרנו הביתה מבילוי של הבאת הביכורים-בפעם המי יודע כמה. הטקסים הפעם היו מעט
חדשים לעומת השנים הקודמות, ויש לציין כי היו רעננים בהרבה מובנים ואולי גם קצרים
מקודמיהם. הייתה אווירה נפלאה ואיני בוש להודות כי התמוגגתי ממש. מה הפלא? הטכס
נוהל ביד רמה, בידיה האמונות של רוחה נלסון ובין המבצעים הרבים, בלטו בני החמולה
שלי, החל בעינב ושרון וכלה בנינות המקסימות ברי ו-תאיר אשר יופיין ומאור פניהן,
ידוע ברחבי הקיבוץ. שורת המקהלה וצוותי הריקודים, נשענו על כוחות צעירים וזה היה
נפלא ! בורכנו בקהל זאטוטים מרשים, על זה כבר נאמר כן ירבו. באמת ובתמים ניתן לומר
כי על אפם וחמתם של כל הצוררים (מבית ומהחוץ), אנחנו יושבים על אדמתנו, עובדים
אותה ונהנים מפירותיה, עבורי בתור הדינוזאור של האזור, יש את מלוא הנחת ממלוא
הטנא. אני עדיין זוכר את המקטרגים הרבים אשר טענו במלוא הלהט האידיאולוגי, כי
נטיעת מטעים בערבה, זו ברכה לבטלה!! וכי כל החקלאות בערבה, חייבת להתרכז בירקות
ופרחים וכול זה בעבודה עצמית בלבד. כיום מהווים מטעי התמרים את עמוד השדרה של
המעשה הגדול של מפעל ההתיישבות במדבר הזה. ברכות מלוא הטנא לכול העוסקים במלאכת
קודש זו. ישנם הררי פירושים למעמד הר סיני ולחג מתן התורה, אבל, אם נעיין בקפידה
בכתוב שם, נוכל לטפוח לעצמנו על הכתף, מה שאנחנו עשינו ועדיין עושים כאן, אלו הם
הפירושים ההגיוניים לכתוב בתורה וכול הפלפולים, החרמות הניסים והנפלאות והאיסורים
הרבים, אינם אלא כסות לבטלה, טפילות וכפיות תודה.
המצווה
הראשונה הקשורה לחג, אומרת "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ תחילה", איך
זה מתיישב עם "תורתו אומנותו"- לרבנים פתרונים. כל מהות הציונות ושיבת
ציון בכללה, מסתכמת בהפרחת השממה, אם זו שממה של ממש ואם זו השממה של אבירי
הנדל"ן ויתר הספסרים. הודות לגילי המופלג, אני זוכר היטב חלקים גדולים של ארץ
ישראל הנראים כנמצאים בשלב מתקדם של מדבור. אין זה אומר כי היינו נקיים משגיאות
כמו ייבוש החולה למשל, מפעל לאומי שזכה בזמנו לתרועות ולשבחים. היינו אמורים לקחת
דוגמה שלילית זו בחשבון כאשר מכרנו בנזיד עדשים את הזכויות על ים המלח הנפלא והרי
הוא הולך וכלה. אבל תאוות הבצע של הפרנסים שלנו, חזקה מכול עיקרון ומחסלת כל נכס
לאומי אשר עדין נותר לפליטה.
להצלת ים
המלח,לא צריך ואולי אף אסור, לכרות תעלה מים סוף, ישנן חלופות זולות בהרבה ויעילות
לא פחות. על כך כבר כתבתי ואמשיך לכתוב, לים המלח יש לי קשר נפשי מיוחד, אני יכול
להבטיח כי כל עוד נשמה באפי, לא ארפה מהנושא.
בברכת חג שמח
ושלום במעוננו, שבועות תשע"ג.
אביהו נלסון,
קיבוץ אילות, 14.05. 2013–05–15
