פברואר

החודש הקצר ביותר-אבל מלא באירועים חובקי זרועות עולם, כפי שנאמר :קצר מאד אבל ממזר גדול.
בביתנו הפרטי, נוספו לנו שני נינים, הראשון-עילאי, בנם של אושרה ונכדנו האהוב עידן, בנו של בכורנו נעם. הלידה הייתה קשה למדי והסתיימה בניתוח קיסרי ביום 08.02 והובא בבריתו של אברהם אבינו ביום 15.02 . השני, נולד לנכדנו האהוב עמרי ורעייתו רונית. הוא הגיח לאוויר העולם ביום 20.02 כאשר רונית נמצאת בשבוע ה-33 להריונה, הילד נמצא באינקובטור והוא נולד בדיוק ביום הולדתה של אמו. ילד ראשון להוריו, נכד ראשון לאורית ועפר ונין ששי לרותה ולי.
נוסף לשני הנינים, נחגוג גם ימי הולדת לאורית ולצעיר נכדינו יהושע. כך שיש סיבות רבות למסיבות, שנינו התרגשנו מאד והרינו ממשיכים את האופוריה קדימה. מהנינים הראשונים, נכדיו של נעם וצאצאיהם של עינב ושרון, אנחנו חווים המון נחת והנאה צרופה. מומלץ לכול חברי וידידי !

בניגוד לשמחה השוררת במעוננו, הרי ש-"מסביב ייהום הסער", זה נכון לגבי המדמנה המקומית ועל אחת כמה וכמה לגבי כל האזור, ממרוקו בקצה מערב ועד אירן במזרח. הצונאמי המהפכני, החל אמנם בטוניס ה-כאילו שלווה, אבל עד מהרה התפשטו המהומות כאש בשדה קוצים ומה שמשך את תשומת לבנו, הייתה מהפכת האינטרנט, הטוויטר וה-ס.מ.ס-ים. מצריים היא הגדולה והדומינאנטית במדינות ערב ויש לנו חוזה שלום איתה כבר יותר משנות דור. מרחוק, נראה היה כי הכול שם יציב ונינוח, אבל בכזה עוני ובכזו שחיתות, גוברים לבסוף הזרמים ה-תת-קרקעיים ופורצים החוצה כמו הר געש שהיה כבוי למחצה במשך דורות רבים. אפשר לבנות צבא חזק, מצויד במיטב הציוד האמריקאי וממומן על ידם, אבל כאשר מאחורי הצבא ושירותי הביטחון האכזריים רוחשים 85 מיליון בני אדם ואלו צריכים לאכול ומקום להניח את הראש, אז מה שווה כל הצבא הזה ? במצריים קיימת שכבה לא קטנה של משכילים ואקדמאים, אבל מה זה שווה שאת הדיפלומה-אי אפשר לאכול. מצריים הינה ארץ עשירה למדי ובעלת מסורת של אלפי שנים אבל מושחתת, חסרת יעילות ועם איסלם קיצוני אשר נטוע עמוק בלב התושבים. חוסני מוברק, נראה היה כסלע איתן ויציב, שלט ביד רמה ואפילו הצליח לקדם את בנו ג'מאל עד מרחק נגיעה בכס המלכות. אבל גם הפעם לא חזו מוסדות המודיעין שלנו את העומד להתרחש מדרום לנו, מה לעשות שמוסדות כה מהוללים, מופתעים כל פעם מחדש. נראה כי ידידנו מוברק לא היה חסון ואף לא כל כך מבורך. דווקא הצבא שנשאר נאמן ומלוכד, אפשר למוברק להישאר על הכס מספיק זמן עד שארגן את העברות כספי הגזל ועד שהבטיח את מקלטו בשרם-א-שייך. אם הם יצליחו לא להיגרר אחרי המטיפים הצבועים של
ה-"אחווה", ואם יצליחו להכניס למצריים סדר מודרני, אז יש להם עתיד. אפשר לסכם, שדור הפייסבוק ניצח את המנגנון מטיל האימה.
ההפיכה שניסו להרים בבחריין, הייתה בעיקרה דתית-רוב שיעי מדוכא נגד משטר, צבא, וממון סוני, אולי חסרו להם שולחי מסרונים ומשכילים. לעומת זה, באיראן, הדור המודרני הינו הגורם המחזיק בחיים את ניצוצות השינוי והקדמה-למרות האכזריות המפלצתית של שלטון האייטולות. זה יארך זמן אבל אפשר להניח כי המהפכה תצלח בעתיד הלא רחוק.
מרכז המהומות הנוכחי, מתחולל בטירוף מוחלט בלוב. לשקרים ולאכזריות של קדאפי, אין כרגע מתחרים, הוא עומד להעמיד בצל אפילו את אידי אמין, ככה זה כאשר מגלומניה חוברת לקנאות דתית..
לוב כולה היא יצור קולוניאלי לא נורמאלי של המון שבטים בדואים אשר השנאה ביניהם חזקה אפילו מהשנאה לזרים. המרד החל במזרח המדינה, בחבל קירינאיקה. בזמן הקיסרות הרומית, נחשב החבל הזה לאסם התבואות של רומא. עד היום זהו אזור פורה, במיוחד באזור החוף, הרבה יותר מאשר טריפוליטניה בחלק המערבי. החבל היה שדה קרב עקוב מדם, בזמן מלחמת העולם השנייה, מקומות כמו בנגזי, טוברוק ואחרים, היו שגורים אצלנו בשנות הארבעים. היותה של לוב מתחם ענקי של שבטים בדואים, היא גם הפתח לכאוס השורר שם היום. הודות לנפט המצוי באדמתם, הם החזיקו מעמד עד עכשיו, אבל כמעט כל ההכנסות זרמו לחבל המערבי ולכיסיה הנפוחים של משפחת "הנביא" מועמר. היריבות השבטית מחלחלת לאט, אבל כאשר היא פורצת-מוטב לשמור מרחק. קיימת הילה רומנטית מסביב לחוויה הבדואית, אבל המציאות קשה בהרבה. כאמרתו של מושל סיני, המייג'ר ג'ארוויס: "הבדואי אינו בן המדבר אלא האבא שלו". ג'ארוויס ידע היטב על מה הוא מדבר. שוד אוצרות הטבע "למקורבים בלבד" צריך להדהד גם אצל הטייקונים שלנו.
אצלנו, הכול נראה שלו ושמח, צמיחה מבורכת במשק, למרות שחלק הולך וגדל של האוכלוסייה לא
משתתף במאמץ הכללי. איך אנחנו נראים עם הסאגה של בחירת הרמטכ"ל החדש? וכאשר ה.מ. לא מצליח למנות שגריר באו"ם ובבריטניה, למה ? כי החשוד בפלילים הוא שר חוצנו ? התנהלות הממשלה המנופחת היא כשלון מהדהד. רק בדבר אחד הם מצליחים וזה לדרוס עד עפר את השכבות החלשות ביותר. שאפו להם, אבל מוטב כי יסתכלו מסביב. נראה שבסוף אפילו יושבי הביבים ירימו ראש, כמו שקרה בכיכר תחריר בקהיר.
אנחנו עם ברוך כישרונות, יעידו על כך פיתוחי ההיי-טק בעולם, תעיד על כך החקלאות המפוארת, הספרות, המוסיקה והטיאתרון ויותר מכול, בפיתוחים המדעיים. נו, אז למה עלינו לסבול מין צרה צרורה דוגמת ממשלתנו. שלא ירחצו בניקיון את כפיהם ויצקצקו בלשונם כי "אצלנו זה לא יכול לקרות" אוהו יכול גם יכול. אל תצפו שהחרדים יצילו אתכם, הם תמיד דואגים לעצמם ולעצמם בלבד.
בניו-זילנד הרחוקה, התחוללה רעידת אדמה קטלנית. ראש ממשלתנו מיהר להציע עזרה וטוב עשה. אנו חייבים את קיומנו כאן, גם לבחורים האמיצים של חיילי "אנז"ק" שנפלו בהמוניהם במלחמות נגד התורכים ונגד הנאצים. אבל מה כבר יכולים אנו לעשות? חוזים אצלנו רעידת אדמה קטלנית ומידי פעם זה מובא לידיעת הציבור, כבר היו החלטות מפליגות על חיזוק בניינים ותשתיות, אבל כדרכנו בקודש, החלטות לחוד אבל מי החליט גם לבצע ?

אביהו נלסון, קיבוץ אילות, 23.02.2011

תפקיד מקודש

חשבתי כי הודות לשנות חיי הרבות, כבר ראיתי הכול ושמעתי הכול. אבל מה שקורה אצלנו בחודשים האחרונים, עושה רושם כי הכול עוד אפשרי וכול מה שנחשב למוצק מכול, מתנועע כערבה ברוח סערה. אין כבר דרך ברורה ואין נהלים מקודשים, כל ההליכים הם פרי גחמתם של כל מיני שרים, ולא כל גחמה נובעת מטובת העניין או ממחשבה על ההשלכות שיהיו ממינוי זה או אחר, זה נראה ממש כמו שדה לסגירת חשבונות, תוך מערכתיות ,פוליטיות ואישיות, אפשרות להביא פורקן למוחות חולניים בחברה שלנו. נראה כי "מנהיגינו" הדגולים, מתקשים להסתגל לעובדה כי אף לא אחד מהם, אינו העתק של נפוליון בונאפרטה, וזה לא שייך לגובה קומתם ולמוח האנליטי אשר בו ניחנו (לפי השקפת עולמם). אז כל עוד הם בוחשים במדמנות היומיות הקטנות שלנו, אנחנו כועסים, מקללים ומקטרים, ויש לנו מספיק על מה לקטר. אבל רציתי להאמין כי ישנה עמדה אחת העומדת מעל כולן וזו היא עמדתו של ראש המטה הכללי של צ.ה.ל רצינו להאמין כי האדם אשר הגיע לתפקיד הזה, הגיע בזכות הדרך הארוכה והקשה כל כך של חייל שהחזיק מעמד בנתיבי הדם, היזע והדמעות הכרוכות בתהליך הארוך והקשה הזה.
תמיד היו "מלחמות גנרלים", כידוע לנו היטב, עדין לא נולדו שלושה יהודים שמסכימים על כל דבר ובנוגע לכול עניין. אבל היו גם היו לנו מנהיגים בעלי כישורים לברור את הבר מן המוץ, לדאבוננו הרב מנהיגים כאלו נעלמו עם הזמן והתחליפים הנוכחיים כל כך דלילים וכדי ביזיון וקצף. איני מכיר אישית את האלוף גלנט ואין בידי הכלים הדרושים לבדוק את מעשיו בעבר, אבל דבר אחד זועק לשמיים, האם כך צריך לוחם מהולל לסיים את דרכו ?!!! חוזר כאן אותו מהלך שהכתיר בזמנו את הקצב כנשיא ישראל, פשוט רצו לדפוק את שימון ולשם כך-כל האמצעים כשרים. אולי כדאי לבדוק היכן היה השר לשום דבר וזנב העיתונאי הנלווה, כאשר גלנט לחם בחירוף נפש בחופי הלבנון ובמבצעים שאי אפשר לספר עליהם. תמהני !! לבסוף הרי ימנו רמטכ"ל, אז לשם מה מוציאים לנו את הנשמה ? האיבה כלפינו שרירה וקיימת, הפרסים הם כבר מזמן לא כורש ולא דרייווש, אז אולי כבר הגיע הזמן להפסיק את הבחישות ולהקדיש תשומת לב למה שבאמת חשוב ?
שכנתנו הגדולה-מצריים, עומדת על פני תהום אפלה, כל דברי ההבל על דמוקרטיה וצדק לא כל כך נתפסים במנטליות שלהם ולא יועילו כל הנאומים הנשגבים של מנהיגי המערב, הזעקה שם נובעת ממעמקים של דלות נוראה ושחיתות מרסקת, אבל את "האחים המושלמים" זה מעניין רק כמנוף לתפיסת השלטון "בשם אללה", אשר לחסדיו מצפים כי יאכיל את ההמון העצום של כמעט 90 מליון נפש. אולי הצבא שלהם ישליט לבסוף סדר-ואולי לא. אבל אצלנו שרים את המנון הפלמ"ח : "מסביב ייהום הסער אך רוחנו לא יישך"
הממשלה (מכשלה) המנופחת שלנו מנסה את כוחה בדיכוי החלשים בידיעה ברורה כי עם ישראל לא יעלה על הבריקדות, מחשש שהרכב הפרטי ייסרט-רחמנא לייצלן – והשכבות החלשות ביותר, מונות בעיקר זקנים, ניצולי שואה ותשושי נפש-אז ממי כבר צריך לחשוש? הפרשן הכלכלי של "הארץ" , אומר כי ניתן לייצב את הכלכלה אם וכאשר יצמצמו את הדבר הזה משלושים שרים חסרי תועלת, על הסגלים המנופחים והשרתים שלהם ובעיקר יכניסו את הטפילים למעגל העבודה, רק אז תהיה לנו תקומה של ממש.
אנחנו, ילדינו ונכדינו, עברנו כולנו את הכור המצרף של השירות הצבאי ותרמנו המון לבניין הארץ. אני רואה בכך זכות גדולה ולא רק חובה הכרחית. עכשיו הנינים בתור, עד מתי?!!
אביהו נלסון, אילות, 02.02.2011