תפקיד מקודש

חשבתי כי הודות לשנות חיי הרבות, כבר ראיתי הכול ושמעתי הכול. אבל מה שקורה אצלנו בחודשים האחרונים, עושה רושם כי הכול עוד אפשרי וכול מה שנחשב למוצק מכול, מתנועע כערבה ברוח סערה. אין כבר דרך ברורה ואין נהלים מקודשים, כל ההליכים הם פרי גחמתם של כל מיני שרים, ולא כל גחמה נובעת מטובת העניין או ממחשבה על ההשלכות שיהיו ממינוי זה או אחר, זה נראה ממש כמו שדה לסגירת חשבונות, תוך מערכתיות ,פוליטיות ואישיות, אפשרות להביא פורקן למוחות חולניים בחברה שלנו. נראה כי "מנהיגינו" הדגולים, מתקשים להסתגל לעובדה כי אף לא אחד מהם, אינו העתק של נפוליון בונאפרטה, וזה לא שייך לגובה קומתם ולמוח האנליטי אשר בו ניחנו (לפי השקפת עולמם). אז כל עוד הם בוחשים במדמנות היומיות הקטנות שלנו, אנחנו כועסים, מקללים ומקטרים, ויש לנו מספיק על מה לקטר. אבל רציתי להאמין כי ישנה עמדה אחת העומדת מעל כולן וזו היא עמדתו של ראש המטה הכללי של צ.ה.ל רצינו להאמין כי האדם אשר הגיע לתפקיד הזה, הגיע בזכות הדרך הארוכה והקשה כל כך של חייל שהחזיק מעמד בנתיבי הדם, היזע והדמעות הכרוכות בתהליך הארוך והקשה הזה.
תמיד היו "מלחמות גנרלים", כידוע לנו היטב, עדין לא נולדו שלושה יהודים שמסכימים על כל דבר ובנוגע לכול עניין. אבל היו גם היו לנו מנהיגים בעלי כישורים לברור את הבר מן המוץ, לדאבוננו הרב מנהיגים כאלו נעלמו עם הזמן והתחליפים הנוכחיים כל כך דלילים וכדי ביזיון וקצף. איני מכיר אישית את האלוף גלנט ואין בידי הכלים הדרושים לבדוק את מעשיו בעבר, אבל דבר אחד זועק לשמיים, האם כך צריך לוחם מהולל לסיים את דרכו ?!!! חוזר כאן אותו מהלך שהכתיר בזמנו את הקצב כנשיא ישראל, פשוט רצו לדפוק את שימון ולשם כך-כל האמצעים כשרים. אולי כדאי לבדוק היכן היה השר לשום דבר וזנב העיתונאי הנלווה, כאשר גלנט לחם בחירוף נפש בחופי הלבנון ובמבצעים שאי אפשר לספר עליהם. תמהני !! לבסוף הרי ימנו רמטכ"ל, אז לשם מה מוציאים לנו את הנשמה ? האיבה כלפינו שרירה וקיימת, הפרסים הם כבר מזמן לא כורש ולא דרייווש, אז אולי כבר הגיע הזמן להפסיק את הבחישות ולהקדיש תשומת לב למה שבאמת חשוב ?
שכנתנו הגדולה-מצריים, עומדת על פני תהום אפלה, כל דברי ההבל על דמוקרטיה וצדק לא כל כך נתפסים במנטליות שלהם ולא יועילו כל הנאומים הנשגבים של מנהיגי המערב, הזעקה שם נובעת ממעמקים של דלות נוראה ושחיתות מרסקת, אבל את "האחים המושלמים" זה מעניין רק כמנוף לתפיסת השלטון "בשם אללה", אשר לחסדיו מצפים כי יאכיל את ההמון העצום של כמעט 90 מליון נפש. אולי הצבא שלהם ישליט לבסוף סדר-ואולי לא. אבל אצלנו שרים את המנון הפלמ"ח : "מסביב ייהום הסער אך רוחנו לא יישך"
הממשלה (מכשלה) המנופחת שלנו מנסה את כוחה בדיכוי החלשים בידיעה ברורה כי עם ישראל לא יעלה על הבריקדות, מחשש שהרכב הפרטי ייסרט-רחמנא לייצלן – והשכבות החלשות ביותר, מונות בעיקר זקנים, ניצולי שואה ותשושי נפש-אז ממי כבר צריך לחשוש? הפרשן הכלכלי של "הארץ" , אומר כי ניתן לייצב את הכלכלה אם וכאשר יצמצמו את הדבר הזה משלושים שרים חסרי תועלת, על הסגלים המנופחים והשרתים שלהם ובעיקר יכניסו את הטפילים למעגל העבודה, רק אז תהיה לנו תקומה של ממש.
אנחנו, ילדינו ונכדינו, עברנו כולנו את הכור המצרף של השירות הצבאי ותרמנו המון לבניין הארץ. אני רואה בכך זכות גדולה ולא רק חובה הכרחית. עכשיו הנינים בתור, עד מתי?!!
אביהו נלסון, אילות, 02.02.2011