אז זהו, באמת עברו חמישים שנה מאז התחלנו בהעלאת הקיבוץ הזה אל המקום בו אנו יושבים היום ומספרים זיכרונות על מה שהיה ועל מה שחשבנו שיהיה. אפילו שלא כל החלומות התגשמו, עצם קיומנו כאן זו עובדה שיש להתברך בה. מקום שלו ואיכותי משגשג ופורח, זה לא דבר מובן מאליו בארץ מטורפת כשלנו התקועה לעד במזרח תיכון מוצף ב-"האביב הערבי" אשר יש בו הרבה אבל לאו דווקא אביב.
כאדם שנטל חלק מכריע בעלייתו של הקיבוץ על אדמתו, ישבתי מהופנט באולם החגיגות לצפות בהצגות. מה גם שכמה מבני "החמולה" שלי נטלו חלק פעיל במצגות השונות. אין זה דבר מובן מאליו לפגוש תחת קורת גג אחת ארבעה דורות של משפחה אחת. אשרינו שזכינו להגיע ליום זה כפי שאנחנו, אם לא בכול הכוח-אז בכול הנשמה, זו עדיין מכננת בנו בצלילות ובהירות. לפני העלאת המסך להצגה הגדולה ציינו המשתתפים את יום הולדתה השמיני של נינתנו המקסימה תאיר, אשר נטלה חלק פעיל באירוע. ההתרגשות הייתה מהממת, הלב מתרחב ורווה נחת. תודה ענקית לכול מי שנטל חלק באירועים שהתנהלו לאורך כל שנת החמישים. עבורנו, זקני הדור, זה היה לא רק ציון דרך, אלא גם מעין חגיגת סיכום, לצעירים ולדור הביניים, זו התחלתו של היובל השני. לממשיכי דרכנו, נאחל כי כל חורשי הרע מהסביבה ומהממשלה, יחד עם תאבי הבצע למינם, יניחו לנו לנפשנו, די!
בעוד כמה ימים, מסתיימת השנה של 2012 , אמנם אין זו חגיגה יהודית למשעי, אבל יהודים רבים מספור ברחבי תבל, חוגגים אותו-ועוד איך! לי אישית לא ברור מדוע אנו חוגגים ומקדשים את חגי אלילי אשור ובבל אבל אסור לנו לציין את סוף השנה לפי הלוח העולמי, לרבנים יש עולם משלהם ומה שבאמת קורה-זה לא חשוב.
ברכות למשפחתי, לידידי הרבים, לתושבי הערבה ולכול היושבים בציון.
אביהו, 25.12.2012
