זקיפות קומה

כבר כמה שבועות שהמזרח התיכון שלנו מבעבע וגועש ולעתים אף מגיע לנקודת הרתיחה(כמעט). מצד אחד, עומד נושא דגל האיסלם, ראש ממשלת טורקיה והשואף לכתר הסולטנות-ארדואן ומולו ניצבים נציגי העם קשה העורף ושני הצדדים מדברים רבות על עניינים של כבוד לאומי בלתי מתפשר. אבראוו על שניהם. לפחות לראש ממשלתנו נפל האסימון והוא עושה כמיטב יכולתו להנמיך את הלהבות. הוא הצליח אפילו לרסן את שר החוץ שלו אשר הספיק, מיד עם שובו ממולדבה מכורתו, להשמיד בהבל פיו את טורקיה ומצרים כאחת. אולי ההיפו הזה צודק בכול מעשיו, אבל בשם כל הקדושים, אולי נפסיק להיות תמיד צדיקים גמורים ונתחיל לנהוג במעט שכל ישר ועם הרבה חוכמה. הרי אנחנו אמורים להיות נושאי החוכמה של הציביליזציות האירופיות. מה כבר לא שפכו "מנהיגינו" הכול כך חכמים על נשיא ארה"ב, לעגו לו, זלזלו בו ואו פשוט התעלמו ממנו, הכול טוב ויפה-עד שבאה שעת החירום בקהיר ו"חכמינו" הואילו להנמיך את האגו שלהם ומה שעשתה הפנייה הטלפונית לאובמה-כול מה שהנביחות והאיומים של השר וסגנו לא הזיזו לאורכו של כל אותו יום. טנטאוי, התעלם מהקריאות הנואשות שלנו, אבל לאובמה נדרשו רק דקות ספורות לקרוא את המרשל המצרי לסדר והבחורים הנצורים חולצו מבניין השגרירות ע"י הקומנדו המצרי שלא היסס לפתוח באש לעבר האספסוף. נוכחנו שוב כי לפעמים רצוי לגנוז את הזקפה הלאומית ואת "אנחנו יודעים יותר טוב" מה לעשות. נוכחנו גם כי בלי המטרייה האמריקאית, קשה לנו להסתדר. יכולים כל הפרשנדטים שלנו ללעוג וללגלג על האמריקאים הנאיביים כאוות נפשם, אבל האמת היא כי בלעדיהם אנחנו שווים לתחת. אז נכון שחלק הולך וגדל של העם היושב בציון, סומך על היושב במרומים, אבל את התערבותו של כסא הכבוד ראינו באלפי השנים האחרונות למכביר: חורבן בתי המקדש, השחיטה הגדולה של "מלך המשיח" בר-כוכבא, את כל הפוגרומים כולל השואה הנוראה מכול, ועד המלחמות הקשות אשר הן מנת חלקנו בדורות האחרונים. בזמן היציאה ממדמנת תבל עזה, הודיע לנו רב גדול ומכובד, כי יש לו מידע ישיר מפי הגבורה, כי בזמן הפינוי, "הוא" ישלח את ידו הארוכה וימנע את ביצוע הגזירה. אבל מה לעשות? הגזירה בוצעה, ידו לא נשלחה והרב המכובד בשלו. לא, לא, אין חשש שכבוד הרב יתפטר, מה פתאום? מה אנחנו יפנים? נזכור כי אותה זרוע ארוכה, לא מנעה את אסונות ישראל בכול הדורות, אז מה פתאום שיעשה זאת למען בעלי ההזיות של היום.
עברו רק ימים ספורים מהאירועים בקהיר, ושר חוצנו וסגנו הגאון חזרו לסורם והרי הם הורסים את כולם ע"י מה שיש לנו ב"ארגז הכלים" המהולל, למה לא? יחידת דו"צ לא תהייה בחזית והבית במכורה מוכן לקלוט את בעליו, אז מה אם כמה אלפי "שמאלנים"
ייכחדו? הרי אנו זקוקים למרטירים-לפי מיטב המסורת.
ובעניין אחר לחלוטין, היו בחירות לתפקיד מה שנשאר ממפלגת העבודה. קיווינו כי אחרי כל כך הרבה אכזבות, נחזה בהתעוררות והתחדשות וכגודל הציפייה-גם גודל האכזבה. נראה כי לא שכחנו כלום ולא למדנו מאומה.

אביהו נלסון, קיבוץ אילות, 16.09.2011

מלחמת שרה/טרה

אומרים כי יש לנו ראש ממשלה, האומנם? ע"מ שנשתכנע כי אכן יש לנו משהו כזה, הקימו לשכה מפוארת בהרכב של המון בעלי תפקידים. ואם עד עכשיו תהינו מה בעצם עושים שם כולם ולשם מה הוקם הבלון המתנפח הזה?! באו אירועי השבוע הזה ונתנו לנו תשובה מוחצת-כולם עסוקים עד למעלה מראשם בדברור והסברים על מהותה של מלחמת העולמות אשר פרצה בין הוד מעלתה הכול כך נכבדה ובין העובדת המסכנה אשר לא העלתה בדעתה כי נפלה לתוך קן הצרעות הזה. אם הייתה זו פעם ראשונה- ניחא, אולי עוד היינו קונים את ההסברים המגומגמים של הלשכה הנכבדה, אבל נוצר הרושם כי זהו ריטואל קבוע החוזר על עצמו בכול פעם שמתחלפת העובדת הזרה ובעיקר כאשר מגיע הזמן להכניס יד לכיס ולשלם לעובדת את שכרה. הרי לא יעלה על הדעת כי המסכנה הזו מנפאל, תהיה כל כך חצופה ולא תסתפק בכבוד העליון לו זכתה בעצם העסקתה בארמון.
מהלכים אלו ממש תואמים את הקוד של הוד והדר, עליהם היו אמורים להתחנך חניכי בית"ר כפי שקבע להם האב המייסד. ובכלל, ראש ממשלתנו ידוע ומפורסם ב-ייצר הנהנתנות שלו מצד אחד ומסלידתו מהתשלום הכרוך בכך מאידך. טוב שיש לשכה שדואגת לעניינים פרוזאים אלו, ובשעת הדחק, אפשר תמיד "לגייס" איזה בעל הון או איזה מוסד ציבורי. לא הייתי נכנס למדמנה הזו אלמלא היה זה בנפשנו, "מסביב ייהום הסער" גורס המנון הפלמ"ח, אבל בניגוד להמנון הגורס כי "ראשנו לא יישך" , הרי כשמסביבו של ה.מ. נוהם הסער, הוא ממהר להסתתר בחפירות שלו כלומר במעמקי לשכתו מאחורי ערימת הדוברים, יחצ"נים, מזכירות וסתם בעלי תפקידים לא מוגדרים. בינתיים יש ידיעות מדאיגות מאד מסיני, המצב עם טורקיה לפני פיצוץ והמחאות החברתיות והתפטרות המתמחים, מצפים למישהו אחראי שיעשה משהו, אז הנ"ל ממהר למנות וועדה נוספת והכיסוי קיים. בשעות כל כך גורליות לכולנו, ראש ממשלתנו הוא בבחינת נעלם, למעט האופציות להופיע בטלוויזיה בהקשר לפתיחת שנת הלימודים. הרי כבודו הוא גם שר הבריאות, אז למה הוא מפקיר את הזירה לסגנו אוסף העצמות. טוב, אז מה כבר הוא יכול לעשות כאשר הוא כל כך טרוד במלחמת שרה/טרה,? שנו חכמים: "אם אינך מסוגל לסבול את החום-אז אל תכנס למטבח". ואנחנו פונים אל ה.מ. : "אם אינך מסוגל לעמוד בלחצי הגברת ואם אתה כל כך חסר אונים לעומת הלחצים הכבדים של הגועליציה, שלא לדבר על הלחצים החיצוניים, אז עשה לנו טובה וצא לנו מהוורידים". יש לך ערימה של שרים בלי תיק, בלי תפקיד ובלי מהות, אז אולי תמנה אחד מהם לתפקיד הממונה על העובדים במעונך, שר כזה, יהיה עסוק מלוא היום בעצירת פרצי הזעם המונעים ממך כל אפשרות למלא את התפקיד המעט שולי של ראש הממשלה. ובא לציון גואל!!!

אביהו נלסון, אילות 01.09.2011