החזון במדבר

כה אמר חיים-נחמן : קומו תועי מדבר
צאו מתוך השממה כי עוד הדרך רב
ועוד רבה המלחמה.
יצאנו מהמדבר, מלחמות אין ספור חווינו
ארץ לתפארת בנינו-ובמו ידינו החרבנו.

ושוב חזרנו הביתה מארצות נהרותים
נאחזנו בטרשי הארץ ובאדמתה החרבה
כרמי היין ומטעי הזיתים פיארו את
קודקודי ההרים ואת המדרונות.
תוצרתנו נפוצה באגן הים התיכון.

תקענו יתד בים האדום, הספינות
העלו מפרש עד תימן ושבא, לשם
נשאו את פירות ארצנו ומשם הביאו
שנהב וזהב, מור ולבונה ומכול טוב
הארץ. העלינו את תורתנו למעלות
ופסגות, בנינו היכל לתפארת וארמונות
לרוב. ושוב נשטפנו בקנאות ובשנאות
ושוב הקשבנו לנביאי השקר. בשמו
נשבעו אבל אותו לא שאלו,

החורבן לא איחר לבוא ומעם
היינו לתפוצות. ובתום אלפיים שנות
חזרנו הביתה, מצאנו ארץ חרבה אשר
הייתה למשיסה, בעמל רב וקשיים
אין ספור, הלכנו מחיל אל חיל,
עוד יישוב ועוד רבים כאלו.

והארץ החלה לפרוח, ממרום
אצבע הגליל ועד לפאתי הנגב.
נטענו פרדסים והכרמים הניבו
מלוא הטנא. זכינו להכרה של
מדינות רבות, הכרה שגררה
מלחמה קשה. יכולנו לאויבינו
אבל לא נתנו לנו להניח את חרבנו.

הנגב זעק לנו ב-שממונו ומעטים מאיתנו
נענו לקריאת "הזקן", ירדנו לקצה המדבר
לארץ שורצת נחשים ועקרבים ולמרות
הספיקות של העסקנים, מצאנו דרכים
להוציא לחם מן הארץ והחזון העלה עור וגידים.

זכות ראשונים לקיבוץ יטבתה, היא "ארץ פלגי מים"
והיא עין-רדיאן בלשון הבדווים.
ואנחנו כאן, למרגלות הים, נכנסנו לשנת החמישים
בתנופת פיתוח והרחבה, עם קליטת משפחות וצהלות
ילדים. החיים נראים טובים בהרבה עם הנכדים והנינים
מסביב. התגברנו על תנאי הטבע ונשרוד גם את תאוות
הבצע והשחיתות הממלכתית. כדברי האדמו"ר
מאיר אריאל: "עברנו את פרעה-נעבור גם את זה"

שישרור שלום במעוננו ונראה ברכה בעמלנו.
שנת יובל משגשגת. אביהו נלסון, אילות, 03.08.2012