כוחות הטבע

העולם כולו כמרקחה. אנחנו שקועים עד צוואר במלחמות נצחיות, נגד אויבים אמיתיים או מדומים ואם זה לא מספיק, אז אנחנו שוקעים במלחמות פנימיות, בתככים, "קומבינות", מרדפי כבוד שונים ומשונים ותאוות בצע אשר אינה יודעת שובע. וזה לא משנה בשם מי מכול האלוהויות אנו קוראים. בשם אלוהים שלנו, בשמו של ישו מנצרת, בשם אללה ומוחמד, בשמו של בודהה, ברהמה, ימאנז'ה, או כל אחד מהפנתיאון האין סופי הזה של כוחות עליונים, אנחנו מרבים בתפילות בעיקר בשעת צרה, למרות שנוכחנו כי דווקא בשעת צרה, בעלי הרחמים הנ"ל הם בבחינת בל ייראה ובל יימצא, ע"ע שואה. והנה, ביום רגיל בתקופה של אביב מוקדם, באו איתני הטבע והוכיחו לנו פעם נוספת, כי לעומתם הרינו אפסים מוחלטים. "טבעת האש", התעוררה מתרדמה ארוכה, הזיזה את אחת האצבעות שלה והבהירה לנו שוב מי כאן קובע. דווקא כאשר אמורה להתחיל עונת הצפייה בפריחת הדובדבן-היופי במלוא הדרו-דווקא עכשיו נזכרו איתני הטבע, כי צריך להזכיר ליצורים הרוחשים ע"פ הכדור, כי למרות כל האמונות התפלות שלהם, הם עדיין רחוקים מהתואר של "נזר הבריאה" בו הם נוהגים להתהדר השכם והערב. צריך לקבל כל דבר בפרופורציה מתאימה. הרעידה והצונאמי, לא נוצרו ישירות בגלל פעילות אנושית, אם כי להקמת מאגרי מים ענקיים, ישנה השפעה מצטברת לגבי שווי המשקל של המעטה החיצוני של הכדור. אבל להקים כורים גרעיניים דווקא במקום מועד לרעידות אדמה, נראה בעליל כמעשה פזיז. אי אפשר להתעלם ממצוקת האנרגיה של יפן, אבל בסופו של חשבון, היה להם יותר זול לרתום את האנרגיות של הגאות והשפל ואת אלו של גלי הים, מהעלות הכבדה של האסון הנוכחי, שלא לדבר על הסכנות הנובעות משחרור בלתי מבוקר של קרינה גרעינית. דווקא יפן, הארץ היחידה שחוותה שואה גרעינית, דווקא היא שמה דגש על פיתוחה של אנרגיה זו. אפשר להניח כי היו להם שיקולים כבדי משקל בעניין הזה, אבל אולי גם היו מי שגזרו קופון לעצמם. המניין המדויק של הנספים עדיין לא ידוע (ואולי לא ייוודע לעולם), למרות שזו יפן, הנחשבת לארץ מאד מסודרת ומאורגנת. במקרה כזה, בא לידי ביטוי האופי המיוחד של העם היפני, השלווה וקבלת הדין שלהם, מעוררת הערצה והתפעלות. אפשר להניח כי הם יחקרו את האסון לעומק ואף יבצעו את מסקנות החקירה הזו. נראה גם כי ראש הממשלה שלהם, ישלם בכיסאו למרות שלא הוא היה זה שהקים את הכורים הגרעיניים ואינו אחראי לאיתני הטבע, אבל זו יפן והם יודעים לקחת אחריות. (נא לא להשוות להתנהלות שלנו לגבי השריפה בכרמל). ואצלנו?! מדברים וממנים וועדות, איש אינו אוכף את חוקי הבנייה ופשוט זה לא נכנס לתודעה שלנו. כל המומחים טוענים כי רעידה אכן תהיה, אנחנו אזור רגיש לפורענות הזו, השבר בו אנו חיים, נע בעקביות ובהתמדה, אבל רק לעתים רחוקות באה רעידה של ממש. בית-שאן, צפת וגרש, הן מזכרת מסופר-רעידה אשר אירעה במאה השמינית ומזמננו אנו זוכרים את אלו של 1927 ואת זו מלפני כחמש עשרה שנים. "הצדיקים" סומכים על חסדי שמים אבל ככול הזכור לנו, החסדים הללו נעלמים דווקא כאשר זקוקים להם נואשות. אביהו, מועדון גיל הזהב, חבל אילות. מרץ 2011–03–27