סוף סוף יצא המרצע מהשק. השק, נקרא אחדות העם, עם אחד, עם סגולה, המרצע החד הוא השנאה התהומית לכול מי שהוא שונה ולו בזעיר אנפין, מתמונת העדר. אפילו נוסח תפילה שונה-דינו כדין כפירה מלאה ואוי לו למסכן אשר נקלע, שלא לטובתו, לחבורה המתפללת מעט שונה מהרגליו. הטמטום הזה, חי וקיים בכול חלקי עם ישראל, הרי לא יעלה על הדעת כי מי ששייך לפלג חסידי אחד, יבוא בקהלם של פלגים אחרים, אפילו אם שני הפלגים מקורם בחצר חסידית אחת, אשר ממנה התפלגו לא מזמן, בד"כ בגלל מלחמות ירושה של צאצאי האדמו"ר. אבל, ללא צל של ספק, הגזענות תופסת קריזה כאשר מדובר בצבע עורו של האחר, בני עמנו הכול כך נאורים, יוצאים ממש מדעתם אל מול אחינו כהי העור. ומי הם השונאים הגדולים? אלו לא אחרים מאשר אלו שהוקעו לפני שנות דור כ"שחורים" ע"י ילידי הארץ, העולים מאירופה ובמיוחד, ע"י הממסד הדתי. כל הדיבורים על עם אחד, אמונה אחת, הוד והדר וכו', אין להם אחיזה כל שהיא במציאות. אבל שום גילוי של גזענות, לא הגיע למימדים של השנאה לאתיופים אולי זה נובע מקנאה ואולי מרגשי נחיתות/עליונות מעוותים. לטעמי ולעניות דעתי, הם עדה מופלאה שהחזיקה באמונתה בתנאים בלתי מתקבלים על הדעת במשך אלפי שנים. היכרותי עם העדה, החלה בשנת 1962 כאשר נשלחתי לקורס להדברת ארבה באתיופיה. יפי בנותיהם ידוע היטב וכך גם הכושר האינטלקטואלי שלהם. ילדי העדה אשר שפר גורלם ללמוד בבית ספר כללי, נמנו לרוב על העילית של הכיתה. כבר בביקורי הראשון, נדהמתי מהידע שלהם בענייני יהדות, ההערכה כלפיהם גברה בזמן הביקורים הבאים. הדור שנולד בארץ, למד והתערה כאן, בולט באיכויות שלו ובפוטנציאל הטמון בהם. כאשר הנערה המקסימה חגית יאסו, זכתה בכוכב נולד האחרון, חשתי כאילו נפלו חומות יריחו וצהלתי בשמחה. אני לא מתעלם מהבעיות הקשות שמתחוללות בחברה האתיופית שלנו, בחלקן, אלו בעיות המלוות את כל העדות השונות בתהליך הקליטה המפרך, אם בגלל השבר במבנה המשפחתי, אם בגלל אבדן מרות של הורים. אבל ככלל זו עדה נפלאה ואנחנו גזענים לעילא-חבל מאד.
ובעניין אחר לגמרי. צפיתי ב-"עובדה" של אילנה דיין בשערורייה של החלפת הרמטכלים האחרונה ונחרדתי. כל הנוגעים בדבר, הם אנשי מעלה אחד אחד, לוחמים עם קבלות, אומץ לב ומנהיגות בקרב, ממש מלח הארץ. רצינו תמיד להאמין כי הלכלוך של הפוליטיקה מגיע לשערי המטכ"ל ונעצר שם. המציאות היא לא פחות ממחרידה ושערורייתית, הגרעין האירני תלוי מעל הראש, חיזבולה והאחים המושלמים הולכים ומשתלטים על הארצות השכנות ובצמרת צבאנו הקדוש, עסוקים עד מעל הראש בלכלוך ובהכפשה. בא לי הרצון לזעוק בקול גדול די !!! אני לא בא לקבוע מי כאן הצדיק הגדול ומי הוא הרשע המוחלט, רק להזכיר לכולנו כי בזמן "המרד הגדול", היו מחנות "גוש-חלב" ו-"בר גיורא" עסוקים בהקזת דם הדדית ושריפת מחסני המזון. ואת מה שהותירו אלו, סיימו הרוצחים "הסיקריקים". התוצאות ידועות, אבל שום לקח לא נלמד. מה שעושים היום "הסיקריקים" המודרניים זה בבחינת "סדנא דארעא-חד הוא". התעוררו חברים יקרים, בנפשנו הדבר.
אביהו נלסון, אילות, 12.01.2012
No comments:
Post a Comment