זה קורה לרוב בסביבות יום הכיפורים, כל הרוע והרשע הצבורים במה שנקרא "אנושות", פורץ החוצה בזרם אדיר של הסתה ושנאה. ואכן "זכינו" לזרם הביוב הגולמי אשר נבע מלועו של נשיא איראן –גדול צדיקי הדור-הרחמן והמושלם שבהם. בין היתר, האשים אותנו בחוסר תרבות וציביליזציה, עלי לציין כי בענייני תרבות, אנחנו מפגרים מאד לעומת מה ששורר באיראן, כי שם סוקלים למוות נשים על מעשי ניאוף (שהיו או לא היו) ונוהגים לתלות כל מי שמביע מורת רוח מהנשיא, ממשמרות הצניעות, מהאייתולות או מהגנרלים הכול כך מושחתים. ובאמת, מה אנו והדמוקרטיה המקרטעת שלנו, יכולים להעמיד מול הרוצחים האלו ?! אבל נא לא לדאוג, הקלריקל- פשיסטים אשר שולטים בנו היום, עושים מאמצים עליונים להביא אותנו אל הרמה האיראנית ובסוף הם עוד עלולים להצליח,
חבל שזה כך, אי פעם בהיסטוריה שלנו היו מלכי פרס, כורש ו-דריווש, משולים לשליחי הקב"ה והם הם אלו ששלטו על המזרח התיכון מהים התיכון ועד הרי כוש וגם על "אסיה הקטנה", בואך יוון. אבל מאז זרמו המון מים אפילו בנחלי הנגב, האמונה של הפרסים אז, לא דומה כהוא זה לאסלם השיעי הכול כך נוקשה וקיצוני. לפני שנים לא כל כך רבות, היה השלטון שם אוהד גדול שלנו, אבל לא השכלנו לטפח קשרים עם שכבות רחבות באיראן והסתפקנו בטיפוח השאה, חצרו וגם את מנגנוני הביטחון הידועים לשמצה. ממש כמו שקרה לנו עם המתואלים בדרום לבנון, אלו הם החיזבלה היום אשר עד לפני 30 שנה, עוד קיבלו אותנו באורז ובפרחים ואנחנו-בשחצנותנו האופיינית-הפכנו אותם לאויבים כל כך מרים. לבסוף, יצאנו משם כאשר זנבנו בין רגלינו ורק האסטרטגים המזויפים-בוכים.
בעת כתיבת השורות האלו, נודע לנו על "ברן" כי הלך, איש המעלה, חייל ומפקד מהולל, מאחרוני מצביאי הפלמ"ח ולנו, תושביה הוותיקים של אילת, נצבט הלב על מניף "דגל הדיו" המסמל יותר מכול דבר אחר את שחרור האזור והכנסת אילת למדינת ישראל! צנוע מרבים מאד מהקולגות שלו, חסר טיפת שחצנות-וזו תכונה לא כל כך מקובלת בקהילתנו. שבע ימים ושנים היה ברן, צאצאיו הם מורשתו והינם ממשיכי דרכו, חבריו הרבים מהפלמ"ח, הולכים ומתמעטים (כדרך הטבע) בד"כ, רובם המכריע ספון בבתי הקברות הצבאיים ברחבי הארץ, אותה הקימו, עליה לחמו ועל היותה מסרו נפשם. הם חקוקים על הלב ומוטבעים במעמקי הנשמה של אלו אשר עדיין מרחפים ע"פ הארץ. עבורי, מסתכמת מלחמת השחצנות ההיא, באובדנו של חברי שאול (בוקי) אבס והוא עדיין איש צעיר ושונא מלחמות, נפל בקרב (המיותר) ברחובות העיר סואץ. ובפציעתו הקשה של גיסי נתן אשר שיקומו ושובו לחיי יצירה, יכולים לשמש דוגמה.
איני מעוניין לערבב את זכרם של הנופלים היקרים עם ההתלהמות של הטווס המהולל, אסיים בברכת חג שמח !!
אביהו נלסון, אילות. 30.09.2012
No comments:
Post a Comment