היה היו, אומרות האגדות,
אב ובנו בעלי כנפיים אדירות,
לשחקים המריאו בעשתונות
עם המון אהבה ובלי חשבונות,
טובת הארץ מעל העקרונות,
כך נולדו וחונכו-לתת את הנשמות.
עד לאותו יום מר ונמהר, יום בו
עלה האב במוקד אשר בשחקים,
מלמעלה השקיף על הארץ וחלם
על הממתינים לשובו, הורים
רעיה וילדים ארבעה. יחיד ומיוחד
היה האיש, חייו הקצרים מלאו
בעשייה ובשירות מעולים.
ותרעש הארץ ותאבל על האיש
מטובי בניה, מלח הארץ היה
ויעל לשמיים בסערה.
ויקום בכורו, עלם לתפארת,
משכמו ומעלה, תלמיד מעולה
וחניך מצטיין, אהוב על כל רואיו
ועם עתיד מזהיר לפניו עלה אף
הוא בקולות וברקים עוד בטרם
הגשמת חלומותיו, לא הקים משפחה
ולא המריא לחלל כאביו לפניו.
נגדעו הכנפיים באבחה חדה
ותימלא הארץ תוגה ועצב וחלחלה
אחזה בנשמותינו. זו כבר לא אגדה
זהו גורלנו המר מדורי דורות.
אביהו נלסון, 13.09.09, קיבוץ אילות
No comments:
Post a Comment